משקפי הקסמים

להסירן, היא עצמה אישרה לי בגיל 14 (1984) באשר תוקנו הפגמים.
במשקפי שמש אופטיות טובות של "רייבאן" פינקתי את עצמי לראשונה בגיל 36!
(ברור שמאז המאחר התמכר).
אולם מהו מקורן של אותן המשקפיים הרואות והבלתי נראות, הזוג הגיאולוקאלפטריוטי שלי, המאפשר לי לראות את סביבתי הקרובה,

בתפר הארוך שבין דרומה של רמת-גן לדרומה של גבעתיים, סביבה זו שבה גודלתי, חונכתי, עמדתי על דעתי וצמחתי, באור שבו כאילו שכל תהליכי התפתחותה המואצים של הסביבה הבתר תל-אביבית במהלך שישה שבעה העשורים האחרונים, נצרבו ונשתמרו גלויים לגמרי מעל לפני השטח הבנוי לרווויה?

מבעד לעדשתן המגדילה אני רואה בבהירות את הבית הנידח של הרוטברגים בראש גבעת פועלי הרכבת, משתלתו המוריקה וצריפו הדל של נוח נפתולסקי בתוואי דרך המואזין,

את בית המבצר והרפת של הקוזלובסקים בנקודה הגבוהה ביותר בגוש-דן …! מחסני "סולל בונה" המגודרים אבן ותיל סלילי, מהם יצאו

השיירות ליסד בלילה אחד של מוצאי יום הכיפורים את 11 הנקודות הרחוקות בנגב …

כל גן ציבורי מדושא ומטופח, כל בית משותף ושביל מרוצף – נגלים שכבות שכבות לעדשותיי העבות:

ושלל גלגוליהן המפותלים של אבני בניין העיר נחשפים לעיני במלוא הדרם ובשיא תפארתם, לעיתים עליבותם.

מי העניק לי את זוג המשקפיים הפנטסטיות? מתי ולרגל איזה אירוע? במה זכיתי?

ומה שהרבה יותר חשוב:

איך משכפלים אותן? ויוצרים משקפי קסמים לכל הילדים של השכונה? של הסביבה?

איך קושרים נכונה בינם לבין סביבתם הקרובה ביותר?

מדוע נגזר רק עלי (בעונג רב ובחדווה שאין שנייה לה) לראות בכל פינת רחוב גיבורי חייל ועלמותיהן? אויבים טמירים וחיות טרף שנותרו כאן מימי המקרא ועד לעלייה השנייה? פרדסים ומטעי בננות של איכרים טמפלרים , מרבדי כלניות מאופק עד אופק …?

ובעבורי, המתנה הרואה ואינה נראית מהילדות עושה את שלה בנאמנות:

כל הליכה, כל מדרכה הופכת לחגיגה פרטית מתווכת היטב ברווח הצר שבין אדם לעירו.

השארת תגובה