טיול השבוע: המושבה שרונה / עדי כץ

טיול השבוע: המושבה שרונה
עדי כץ,  12.02.09
 מערכת מוטק’ה
לרגל חגיגות 100 השנה לתל-אביב מארגן מכון אבשלום סיורים בשרונה, שהוקמה במאה ה-19 כמושבה חקלאית
באחד האזורים הסואנים וההומים ביותר בתל אביב, מקום שעד לשנים האחרונות שרתה עליו אפרוריות יומיומית מאובקת, אפשר ליהנות היום מפנינת תיירות שמאחוריה פיסת היסטוריה מרתקת. מדובר במושבת הטמפלרים שרונה (דגש שמאלי ב-ש’), שמבניה שופצו בשנים האחרונות ועטרתם הוחזרה ליושנה.
לרגל חגיגות 100 השנה לתל-אביב, מקיים “סביבתנו”, חוג המטיילים של מכון אבשלום, סיורים במה שהיתה לפני קום העיר מושבה חקלאית פסטורלית ונהפכה לימים לקריה, מרכז העצבים של הצבא והמימשל של מדינת ישראל. את הסיור, בעל השם המסקרן “רצח במושבת כת ההיכל”, מדריך אבי משה-סגל, מורה דרך שמתעמק זה שנים בתולדות המקום והיה מיוזמי וממקדמי פרויקט השיקום של מושבת הטמפלרים על ידי המועצה לשימור אתרים, שנמצא עתה על סף סיום.
לקדם את פני המשיח
“כמי שמשמש גם כאוצר מוזיאון חיל האוויר, הסקרנות שלי לגבי המקום התעוררה מכיוון שבמבנה ששימש כיקב של אנשי שרונה, הורכבו המטוסים הראשונים של ההגנה. כשהתחלתי לחקור את ההיסטוריה של המתיישבים הטמפלרים במקום, הבנתי שמדובר באתר עם פוטנציאל תיירותי נפלא. הרעיון נתקל תחילה בספקנות, אבל אני התחלתי להדריך שם סיורים כבר ב-1995, שהיום נעשים בהיקפים גדולים בהרבה”.
המושבה שרונה קדמה לעיר תל-אביב ב-40 שנה. באמצע המאה ה-19 החליט תיאולוג גרמני בשם כריסטוף הופמן להקים קהילה נוצרית חדשה בארץ ישראל שתקדם את פני המשיח, וייסד את כת הטמפלרים. ב-1868 הגיעו הטמפלרים ארצה והקימו מושבות בירושלים, חיפה ובגליל. שרונה (Sarona בגרמנית), המושבה הרביעית במספר, הוקמה ב-1871 על שטח של 6,000 דונם צפונית ליפו שהטמפלרים רכשו מהפטריארכיה היוונית.
בתי המושבה, שעוצבו על ידי האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל, שכנו וחלקם עדיין שוכן בשטח שהיום משתרע בין שדרות שאול המלך בצפון, דרך בגין במזרח, רחוב הארבעה בדרום ומגרשי החנייה של אחוזות החוף במערב. הרחובות המרכזיים של המושבה דאז הם קפלן (שנקרא אז “דרך הים”) ודוד אלעזר של ימינו, הניצבים זה לזה ויוצרים את צורת הצלב שאפיינה את המושבות הטמפלריות.
שרונה הוקמה כמושבה חקלאית במתכונת הקלאסית של כפרים בדרום גרמניה. הבתים היו לרוב חד קומתיים וכללו עליית גג וקומת מרתף למשרתים. חומר הבנייה היה מקומי ורוב הבתים נבנו מכורכר, בשונה מבתי המושבה הגרמנית בירושלים למשל, שנבנו מאבן גיר. בחלק הצפוני של המושבה הוקמו בית קהילה, בית בד, יקב, מזקקה וגת וגם מספרה, נגריה, מכולת ואפילו בית קפה. סביב האזור המיושב השתרעו שדות חקלאיים בהם גידלו הטמפלרים הדרים, כרמים, עצי זית, חיטה ועוד.
הקשר הנאצי של הטמפלרים 
במלחמת העולם הראשונה הגלו הבריטים את יושבי המושבות הגרמניות למצרים בשל היותם נתיני אויב, אך עם תום המלחמה הם שבו לבתיהם. עליית הנאצים לשלטון בגרמניה סימנה את תחילת סוף ההתיישבות הטמפלרית בארץ ישראל. בימי מלחמת העולם השנייה, הושמו תושבי שרונה בהסגר ואחרי-כן הגלו אותם הבריטים לאוסטרליה ולגרמניה. לאחר המלחמה עזבו הנותרים את הארץ. ב-1946 חיסלו אנשי יחידה סודית של ההגנה את מנהיג הקהילה גוטהילף וגנר, שכמו חלק מהטמפלרים האחרים שחיו בארץ השתייך למפלגה הנאצית.
באזור המושבה הנטוש, התמקמו מוסדות השלטון הבריטיים ולאחריהם אלה של מדינת ישראל. ב-1948, סמוך להקמת המדינה, החליט דוד בן גוריון ששמו של האזור, שנהפך למקום מושבה של הממשלה, ייקרא הקריה. כיום שוכנים בו מתקני צבא, משרדים ממשלתיים ואולפני רשות השידור. בתחילת שנות האלפיים הוחל בשחזור ושימור המבנים של שרונה.
משה-סגל שוזר בסיור בין בתי שרונה את סיפור המושבה הגרמנית והעדה הטמפלרית בארץ בכלל. “יש לא מעט סיפורים על המעבר מגירוש הטמפלרים מהארץ על ידי הבריטים ועד לתקופה שמדינת ישראל והעיר תל-אביב ירשו את האדמות. חלק ממה שקרה בתקופה הזאת לא נפתח לציבור עד לשנים האחרונות”.
משה-סגל מבטיח כמה הפתעות בטיול, ביניהן סיור ביקב ובבית הבד ההיסטוריים, כולל ביקור במערכת תת קרקעית של מנהרות ומרתפים מסתוריים. “מדובר במערכת סגורה, שנחצבה בכורכר לפני למעלה מ-130 שנה. במקום התמקם לימים מרכז התחזוקה הראשון של חיל האוויר. אבל מעבר לזה, מדובר בהצצה מרתקת לשרידיה של ההתיישבות הייחודית הזאת, שלפני היות העיר תל-אביב”.
שורה תחתונה: סיור רגלי במושבה הטמפלרית שרונה שבלב תל-אביב.
השארת תגובה