רשמים אישיים מהטיול "ככה עלו ואיך נפלו גיבורים" 30.1.13 בהדרכת אבי משה סגל
היכן תמצאו טייסי קרב גרמנים מלפני 100 שנה?
לקול רוחות החורף המזרזף, תחת עיניו הפקוחות של של דוקטור – שהוא גם גרמני- גם נוצרי -גם ישראלי -גם פועל להצלת חיים -וגם עוקב אחר המתים? אזרנו אומץ ומטריות, וצעדנו באון אחר אבי משה-סגל המדריך, שגויס למשימה על ידי רבקה קנטור, אצלה רק המובילים-מובילים.
התבשמנו מריח הקודש של מסדרנות בית החולים ע"ש המשפחה הקדושה בנצרת ומאחוריו של שער ברזל כבד, שלא עמד בכובד משקלו של א.מ.ס (ביידיש זה אמת), גילינו את חלקת הנזירים והנזירות שקבריהם מגינים על הכניסה למגדל הפעמון הרם, בו שוכן משרדו של הד"ר נורברט שוויקה ולצידו לבירינט, אליו נאספו גופות טייסים וחיילים גרמנים ממלחמת העולם הראשונה. מדחף העץ הפלופלור בעל ארבעת הזרועות – זה שעשה רוח עד שנדם, הפך לצלב שסימן את את מקום קבורתם – עד שהגיעו לכאן.
עוד לפני קום המדינה סומנה המושבה יבניאל כמרכז רוחני. החלוצים הראשונים התאווו בה תמיד לאיזה משב רוח מרענן שישיב את רוחם. ואז באפריל 1947 נחת עליהם משמים – הלל, הלוא הוא שלמה הלל, שהביא במבצע "מייקלברג" כ- 100 עולים בלתי לגאליים מעיראק, בהם גם את מי שהייתה ברבות הימים חברת כנסת וכיהנה כשרת בריאות -הלא היא שושנה ארבלי-אלמוזלינו. איך נקשרים ליבניאל: עזר ויצמן (שעשה הרבה רוח עד שהגיע לפקד על חיל הרוח), מרדכי פיין הלא הוא מוטי הוד, הגיפ, ראומה, דוד נמרי, משה צ'רבינסקי ועסקי האוויר של אל שווימר-מייסד הבדק, שהפך לתעשיה האווירית – שעד היום נוטרת טינה לשושנה ארבלי אלמזלינו? אבי משה סגל גילה לנו ה-כ-ל, ביושבנו על מתקני השעשועים הרטובים של "ברסלבסיטי", שבהנהגתו של הרב שיק הפך את המושבה המנומנמת למועצה רוחנית.
אפילו העננים הרכינו ראשם לכבוד דגלי טורקיה וישראל המתנופפים ברוח מעל אובליסק המזדקר לו בשדה פתוח,סמוך לקיבוץ האון. כאן הפילו רוחות השרקייה של הכנרת, לפני 99 שנים, שני טייסים טורקיים. שהתעופפו בדרכם מקונסטנטינופול לקהיר, כדי לעשות קצת רוח על נתיני האימפריה העות'מנית השוקעת, ולהאדיר במעט את שמה. "ממש סרט טורקי" קבע האוצר, שידע לספר כי כל כך כואבת הייתה נפילתם של:סרן פתחי ביי וסג"מ צאדק ביי, עד שזכו להיקבר בדמשק, בסמוך לצלאח א דין. וכיאה לסרט טורקי, המקום נזנח, עד שנכנס לתמונה גיבור יהודי: הלא הוא ירח פארן– שהכניס לאתר רוח חיים והזכיר גם לטורקים את מה שהספיקו לשכוח.
מקיבוץ מעגן יצא, צנח בהונגריה ונפל לידי הנאצים, הצנחן פרץ גולדשטיין. על חופי הכנרת נערכה לזכרו אזכרה בסימן שואה וגבורה. ראשי הישוב השתתפו וגם ראש הממשלה. רק הנשיא לא בא, אז אמרו ששלח איגרת למשתתפי האזכרה. מטוס קטן חג לו לפתע מעל לטקס. אחרי שהחיילת דליה פרידלנד קראה את תפילת "יזכור" ואביו של פרץ גולדשטיין הסיר את הלוט מעל המצבה, הנמיך המטוס לעבר הקהל ובמקום להפיל את "איגרת הנשיא", נפל בעצמו על ראשי האנשים. המדחף קצר בכל מי שנקרה על דרכו והפיל קורבנות רבים: 17 הרוגים ועשרות פצועים. אבל כבד נפל על הישוב כולו, רוחות מיסטיים החלו לנשוב סביב האסון ופיל לבן הוקם במעגן. אחדים ממשתתפי הטיול נושאים עימם את אותות האסון זה 59 שנים וחלקו עמנו את חוויותיהם. ורוחות הכנרת ממשיכות לרחף על פני המים, עם סיפורי מטוסי הדוד של חברת התעופה הבריטית והמיג 17 הסורי שנפל לכנרת ב-1966, אשר יש רבים הזוקפים לזכותם את הפלתו. אבל מה לכל הרוחות עשו בכירי מערכת הביטחון בכנרת,ערומים למחצה? תשאלו, תשאלו! אבי משה סגל, האוצר והמדריך, יודע להפיח רוח חיים בצילום הנדיר שנמצא במפקדת קונטרה.
תודה לאבי שהעניק השראה, לרבקה שאירגנה ולנור הנהג על הקפה והיחס החם, התה הריחני והמתוקים בריבוע.
השארת תגובה