שרונה

 

בשנת 1995 בהיותי בן 25,סטודנט שנה א’ ללימודי ארץ-ישראל, עברתי באחד הימים

ברחוב ארנייה פינת הארבעה בתל-אביב וראיתי להפתעתי, שלט גדול ומאיר עיניים שעליו התנוססה הכותרת: “פרויקט דרום הקריה”. בשלט, מלוא רוחב העין, היו איורים תלת מימדיים של מגדלים גבוהים. בשלט לא היה כל אזכור מילולי או חזותי לכך שמדובר בשטחה של שרונה.

שרונה – המושבה הגרמנית הטמפלרית – שהפכה בשנת 1948 לקריית משרדי הממשלה וב-1952 למשכן עבור המטה הכללי של צה”ל.

אני, שמאוד אהבתי לעבור ברחובותיה הקסומים של שרונה בכל הזדמנות שהייתה לי לחצות ברגל את דרום הקריה ושהכרתי היטב את פרשת הרכבת המטוסים הראשונים במרתפי היקב של שרונה,

הבנתי מיד, שעתידה של המושבה הגרמנית שקדמה בכ-40 שנה לתל-אביב ונוסדה בידי הטמפלרים, שהגיעו הנה מבאדן וירטמברג שבגרמניה, אינו מובטח.

יצאתי לבדי לקרב על שרונה. ולא הבנתי כלל מה תהיה עוצמתו והשפעתו!

פניתי למועצה לשימור אתרים, שם נחלץ לעזרתי עופר רגב, שהיה אז מנהל מחוז תל-אביב של המועצה ולאחר שסיים את תפקידו, תמר טוכלר שהחליפה אותו.

למערכה הציבורית הצטרפו עד מהרה מיטב הכוחות בשדות המחקר ההיסטורי והגיאוגרפי של ארץ-ישראל והתכנון העירוני של מרחב תל-אביב.

להתגייסות המקיפה היו תוצאות מרחיקות לכת, שכמובן לא ראינו בארץ קודם לכן:

התוכניות שיועדו לחלקה הדרומי של הקריה שונו לחלוטין.

בסיכומו של דבר, הוחלט כי המושבה כולה תשומר ותשוחזר וסביבה יבנו מגדלי עסקים ומגורים, פארק עירוני היסטורי ראשון מסוגו במדינת-ישראל.

כיום, כשפרויקט השימור והשחזור הגדול והמקיף ביותר שידענו עד כה בארץ הולך ונשלם, אני מביט אחורה, משפשף את עיני ומתקשה להאמין, בתוצאות מרחיקות הלכת, שאליהן הובילו את יוזמתי הראשונית והנאיבית לכאורה אותם אנשים טובים שהמשיכו אותי במאבק על שרונה.

אהבתי והוקרתי נתונה לחבריי לדרך!

לפני כשמונה שנים בשנת 2002 התחלתי להוליך קבוצות מטיילים בחוצות שרונה ולהכשיר את עמיתיי מורי הדרך להדרכה במושבה ובסביבתה במסגרת השתלמויות למורי-דרך של משרד התיירות.

בשנות החשיפה שערכה מנהלת גני-שרונה למושבה הגרמנית המתחדשת בנוף העירוני הובלתי אישית את מרבית הקבוצות המאורגנות שביקרו בשרונה – אלפים חוו את סיפורה המסעיר באמצעותי ועשרות אלפים נוספים באמצעות עמיתיי שהכשרתי. מאות מחיילי הקריה זכו להדרכתן המסורה של קצינות ומשקיות החינוך שלהן בניתי קורס מיוחד להדרכה בשרונה.

היו שקראו לי : “מר שרונה”.

בשנים הבאות, לאחר שתושלם מלאכת המחשבת של הליכי השימור והשחזור תמצאו אותי בשרונה מוביל בחדווה את קבוצות המטיילים הסקרניות, המגיעות לרוב בתחושה ש”מה כבר יש לעשות בקריה” … ויוצאות נפעמות לאחר שעולם המושגים של המטיילים עבר שינוי דרמטי.

שרונה הייתה ותישאר היהלום שבכתר בין סיוריי העירוניים המיוחדים בשולי העיר הגדולה.

תמיד אשא עמי את חוויית הגילוי המחודש שלה אי שם באמצע שנות ה-90′ של המאה העשרים.

לעד אנצור בקרבי את תחושת החלוציות ואת להט המאבק שהנחלתי אז לשותפיי.

היה זה הדבר המשמעותי ביותר שעשיתי בחיי המקצועיים.

הטיול שלי בשרונה, “רצח במושבת כת ההיכל”, עוקב אחר האופן שבו מושבה גרמנית טמפלרית שלווה הופכת בטלטלות מלחמת העולם השנייה והתקופה

שמיד לאחריה, למרכז שלטוני ישראלי, שבו מתקבלות ההחלטות המשמעותיות ביותר הנוגעות לחיינו כאן במדינת-ישראל – הקריה.

אני מזמין אתכם לטייל אתי בשרונה!

השארת תגובה